שלח לחבר

בס"ד
רבנים.נט

ברוכים אתם בבואכם Incorrect URL

חדשות האתר:


פינת הנשים

שלח שאלה לרבנים

הוסף שאלה


הלכות בשמירת העיניים:
נוֹתֵן כֹּחוֹת

הלכות בשמירת הלשון:
לשם איזו תועלת מותר לשמוע לשון הרע

לא הולך לי עם האישה - כל הזמן ויכוחים (לנשואים בלבד!)


שאלה:(09/05/2012)

הרב שלום. אני ממש מגיע לשלב של ייאוש. אנחנו נשואים 9 שנים, עם שלושה ילדים. קשה להגיד את זה, אבל מאז שיש ילדים, הבית הפך ליותר לחוץ וקשה. האישה יותר לחוצה, וגם עובדת בחוץ וחוזרת עייפה, וכל הזמן אנחנו בויכוחים על כל דבר קטן. מה לעשות הרב? אני לא רוצה חס ושלום לחפש אטרקציות בחוץ או לפרק את החבילה, היא אישה מאוד טובה ומסורה לבית.

תשובה:(הרב נהוראי שמעונוב)

בחיי הנישואין נקלעים לא פעם ולא שתים למריבות קשות, חילוקי דעות, או ויכוחי סרק כאלה או אחרים. ובעיקרו קרי בחיל, בגלל אותם דברים שבינו לבינה, הכמוסים בחדרי חדרים, שהם כבשונו של עולם. ישנם המתפייסים מיד, וישנם ה"מושכים" זאת לימים ושבועות. ועבורם סיפר הגה"צ רבי אליהו דסלר זצוק"ל, סיפור: בנדודי דרך ארצות הצפון, ראיתי עדת זאבים רעבים, רצים ומחפשים מזונם, וימצאו נבלת חיה קטנה מושלכת על דרכם, ויקפצו כולם עליה מבוהלים ודחופים, אבל לא יכלו לאכול הטרף, כי כל אחד קפץ על גבי חברו, מבלי לוותר על נתח בשר איש לרעהו. וכה נשכו זה את זה וילחמו זה בזה, עד אשר כולם היו פצועים ושסועים ויזב דמם לרוב. כה המשיכו בעקשנות במלחמה עזה על חתיכת הנבילה, עד אשר כולם נפלו מוטלים חסרי אונים על השלג, וחלקם נהפכו גם המה לנבילות. רק אחדים, הגיבורים שבהם, המה שמו שיניהם בנבילה. ויעבור רגע ואביטה, והנה גם אלה הגיבורים, נלחמו זה בזה ויכו וינשכו זאב את רעהו נשוך ופצוע. עד שגבר אחד המיוחד, בעוז ותעצומות חטף את הנבלה, וינס כל עוד רוח חיים באפו. התבוננתי למראה, וראיתי את המנצח נס רחוק, וכל דרכו אשר רץ עליה, מלאה דם מפצעיו אשר פצעוהו חביריו, ולא התמיד הלוך עד אשר נפל ושבק רוחו מרובי פציעותיו. שבתי וראיתי בנשארים, והמה פצועים קשה והרוגים, דמם אבד וכוחם סר מעליהם, ומה הועילו במלחמתם..... 
 
ובכן, אלו המה התוצאות המרות של חוסר ויתור, וכל מילה מיותרת. ועד כמה צריכים כולנו בלי יוצא מהכלל, גדולים וקטנים, להתחזק בדרכי האבות והאמהות הקדושים זיע"א. ולדעת, שהמפסיד הוא זה שלא מוותר, זה שמעמיק וממשיך את המריבה. וגיבור, הוא רק מי שיוצר עוז בנפשו מול כל הקשיים הניצבים ברוחו, כובש את יצרו ורודף ומבקש אחר השלום. וה' יעזרנו לטוב לנו כל הימים אמן.
 
 
ועדותי כזאת נצברתי לא מעט, ע"פ צירופי השמועות מפי נשים וגברים יחד, כי ישנם נשים שלא מבינות כי עיקר תכלית בריאתם בעולם הזה, וזכות קיומם וחיותם הוא בכדי לעשות רצון בעליהם, בכל המובנים היוצאים ע"פ דרישות הבעל ממנה בגשמיות, וביתר שאת ברוחניות, המבטלות מחשבה רעה המביאתו לידי חטא. וטוענות בדברי סרק, בשטויות והבלים פרי עצת הנחש הקדמוני, לא ניחא לי כעת, אני עייפה, לא הורגלתי בכך, אין לי כוחות לזה, כמה אפשר, מאיפה באים לו רעיונות, וכן ע"ז הדרך בניגונים עולים ומתחלפים מאשה לאשה. 
 
די מלהסתובב בבתי דינים בכל עיר ועיר במקהלות עם, להסתחרר מלראות כמה יתומים מחיים מתרבים בגלל דברים שכאלה, שעיקרם ברובה עקשנות העולה מן האשה בדברים הנסתרים. וכבר הקדים באומרו החכם מכל, בעל הדעה ובעל הנסיון שלמה המלך עליו השלום, כי עיקר היסוד בבנין הבית, הכל תלוי אך ורק באשה, ואיולת בידה תהרסנה. ורבים מהסכסוכים הכמוסים בין איש לאשתו תבניתם נוצר מזה כידוע. אשה בכוחה לבנות את הבית וליסדו בשלווה נועם ורוגע, או להיפך להרוס ולנתוץ את שלוות החיים בעקשנות עד כדי שבירת כל הכללים, ורבים החללים יתומים מחיים בעקבות זה. 
 
נכונה היא, כי אין אפשרות לכוון הדעת בכתב בגרמי גרמים הגורמים לזה, אך ברמיזא ניתן לבאר כי די לאותם בעלים בהמתנת ימי טומאת האשה, הכוללים ימי ראייתה וימי ליבונה קרי שבעה נקיים, ובנות ישראל החמירו על עצמן או יותר נכון החמירו על הבעלים, העולים בין אשה לאשה בין שנים עשר יום, לחמשה עשר יום, ויש גם יותר, עד שנטהרת. וכי מה מצפה אשה, אשר בעלה משתדל מאד, וכל כמה שמירות שיעשה בעצמו, שמירת עיניים וכדומה, היום בפירצת זוהמת הנחש, היצר הרע לפתח חטאת רובץ, ולא נשאר מקום אפ' לדמיון. 
 
 
והמציאות אשר אנו נמצאים בה היום לצערנו מחשוף הלבן, והבליבול שנוצר בעקבות החשיפה לכל אותם מכשירי התועבה הסובבים די בכל אתר ופינה, ואפ' אוירא דישראל קשיא ליה להחכימא ולאפרושי ממחשבת הרהור, ואכ"ז בתחבולות מבקש האיש להימנע מהרהורי עברה הקשים מעברה, ופונה לעוזרתו שתסייעו, ובזה דוקא היצר מעכבו. 
 
נמצא, כי כל אשה חכמה במראות הצובאות, ככל שתבין את הקשיים העומדים וניצבים לפני בעלה, ותתגבר מול עצת היצר הרע המלעיטה בדברי סרק בשטויות והבלים פרי עצת הנחש הקדמוני, ותתדחה את הטענות: לא ניחא לי, אני עייפה, לא הורגלתי בכך, אין לי כוחות לזה, כמה אפשר, מאיפה יש לו רעיונות, נמאס לי ממך, וכן ע"ז הדרך בניגונים עולים ומתחלפים מאשה לאשה. אלא תעשה רצונו של מי שאמר והיה העולם בשמחה, ותחפש כיצד ואיך להכין את עצמה בנפשה למענו, למען בעלה, בהשכנת שלווה ושלום בביתה בכל הדברים העולים על רוחו, בבקשתו, בדברו עימה בגווני מצפוני לבבו, בכל מכאובי הנפש בשערי הקדושה, ברחל בתך הקטנה כנאמר לעיל. מבוטחת היא אותה אשה צדיקה, שאין כמוה אשה כשרה בנשים, העושה רצון בעלה, ואין דומה לה, והוא ברור.
 
ועומק הענין בתוקף, אל אותם נשים עקשניות המיסרות את בעליהם, ומצערות אותם בהיתולים בטכסיסי נוכלות, ומדמינות בקרבם כי הסערה חלפה עברה ובעלה התרגל לסירובה. צר לי לבשרם כי הם מנוחלי הגהינום בזה ובבא, ובאוזלת ידם הם ישאו עוונם. כי כל תכלית קיומה של אשה בעולם הזה, הוא אך ורק להיות עזר לבעלה בכל המובנים, בלי יוצא מהכלל, ואין שייכות לפשרה בזה. והמטרה, לסייעו במסילה העולה, המביאתו לקדושה הנכספת אליו יתברך, "כי קדוש אני". וזה לא יתכן אלא ע"י שתשתדל האשה למענו, בכל שערי רזי הקדושה, למען אין עוד מלבדו.
 
ולזה צריך חריצות השכל ותחבולות הדעת, וזה לא יתכן כי אם ע"י השלימות באהבת הזולת בחשיבה חיובית, בידיעה ללא משאבי דאגה עצמית, כי היותה בבריאה סיבתה, היא רק למען הנתינה השלמה לבעלה, בעמל, יגיעה, השקעה, בטח בה לב בעלה ושכרה בצידה. וככל שתתמיד האשה בהתבוננות בידיעה שאין עוד מלבדו ואפס זולתו, ועז יתהווה חפצה ורצונה, להשלים ולשמח את לב בעלה תמיד, אזי מובטח לה בנים ובנות עוסקים בתורה ומצוות, בנחת דקדושה שלום ושלווה, והוא כדאי.
ובעיקר העיקרים יש לפנות, אל נשות העיקרי'- עיקרה של הבית- עקרות הבית. אשר אינם מודעות אולי, לנקרא וקורא אשר יקרא "קרך בדרך" תסובב גבר מחוץ לבתים, ובעליהם בסיבת נשותיהם הם אצים רצים, ומכותלי מקלט הבית יוצאים בלית ברירה, להביא מזון וצידה להשביע נפשות העוללים. ואין שליטה על הנראה בכי יקרא בדרך, עין רואה ולב חומד, וראית בשביה כי יצא למלחמה עם היצר הרע, ומי יכול לו. והיא אשתו פת מחוררת בסלו, בקרירות ליבה צערו של בעלה בל עימה, וחלילה, בידה ממש תהרסנה עוקרת הבית. והוא אנה ילך, ואנה יפנה, ואל מי ידובב ויפציע צערו, כי אין פיתו בסלו, וחלילה ביתו נעקר על צירו, ואין דורש לנפשו, וחבל.
 
והנה שפתי לא אכלא מלהודיע בעליל, ודי מלהניף, אני העבד ניצב מנגד מלהעיד, על כמה וכמה משפחות בני עליה, מעידית שבעידית מבני הפרתמים, מובחרי ונבחרי, מכושרי וכושרי, לא חסרו דבר וחצי דבר בהון ובמראה, כי בסיבת עקשנותה של האשה, בעינינים נסתרים העולים מקודש הקודשים מחדרי חדרים, ישנם בעלים שהגיעו עדי שבירת כל הכלים, והמה מבולבלים ומתקשים לעמוד מול נסיונות הדור, ומינה כ"ז בסיבתה סיבת עקשנותה, הכעס גובר ועולה בחזקת הבתים, והילדים צעירי הצאן, משלמים ונעשים קורבנות בגין זה, ובת קול זועקת עד מתי.
 
ומי לא יבחין, כי בעקבות צרות הזמן ומאורעותיו, עיקר נסיון הדור מן הוא ממון ונשים, והוא כזרע גד וטעמו כצפיחית בדבש, דבש גמטריא' אשה. וככל שיתמהמה קץ גלותנו, הנסיון הולך וגדל עד כי גדל מאד, ואין מנוס אשר אליו ינוס, להינצל מצפורני מחשבת האיסור, מלבד תורה המצילה ומגינה, אשר נתנה לנו את האשה תבלין כנגד היצר הרע, ה' יצילנו.


בכל מקרה, תתן גם לאישה לקרוא את הדברים שאמרנו פה, ואם תרצו, אשמח לעזור לכם 
בנושא, ולהפגש איתכם לייעוץ.  
טל:  050-4110698 נהוראי
* נא לצלצל אחרי השעה 9 בערב.

(הקטע מתוך הספר: המאיר לארץ חלק ב של הרב נהוראי שמעונוב)


 
 



שלח לחבר
מדורג 3 מתוך 5, דרגו 26

דווח על בעיה