הרב ממש קשה לי אני בת 17 ורוצה בעזרת ה' לבנות בית של תורה! אני באה מבית דתי.. ומתלבשת לא הכי בצניעות כאילו עם חצאית אבל לא לפי ההלכה.. היתי פעם ממש חזקה וירדתי אני ממש רוצה לחזור ולהתחזק אבל מרגישה שמשהו חסום כאילו שאני לא מסוגלת לצעוד.. אני פוחדת להיות לבד כי פעם שהיתי חזקה הרגשתי קשורה רק אל ה'! והיה לי כיף אבל הרגשתי כביכול שכולם יוצאים נהנים ואני לבד.. אני רוצה לחזור ומרגישה שאין לי ת'יכולת...

כבוד הרב אני אישית שומרת נגיעה אבל חברות שלי לא ממש מבינות מה הקטע? הם לא מבינות למה חשוב לשמור נגיעה, אשמח אם תתן לי קישור להרצאות שלך בנושא או לשאלות ותשובות שכבר ענית בנושא , זה ממש יעזור!

יש לי בעיה ממשש גדולה עם בנים אני כל היום חושבת עליהם אני כל היום מדברת עליהם ואיתם אני לא מסוגלת כבר!!!!אני לא יכולה לנתק איתם את הקשר אני לא יכולה כלום.אני לא יודעת מה לעשות תעזור לי בבקשה אני על סף איבוד העשתונות..אני מודה לקב"ה שאין לי את הנסיון הזה של בנים..שהוא לא מעמיד לי בנים שמחזרים אחרי..אבל זה חסר לי כל כך אני כל היום חושבת עליהם זה מטורף אני לא מתרכזת בגלל זה בתפילה..תעזור לי הרב!!!!!!ואני כולה בת 15 אני לא בגיל של חתונה או משהו זו סתם אהבת נעורים..

שלום הרב רביד ☺ האם מותר להתכתב במחשב בנים & בנות לצורך חיזוקים? חשוב לציין אני נערה צעירה הוא בן 21 הוא כבר בוגר הוא רק מחזק והכל בפורפורציות אנחנו לא נפגשים או מדברים בפלאפון, הכל דרך המחשב (זאת אומרת זה בטוח שאנחנו לא נפגשים או עוברים את הגבול) השיחות עצמן בגדר החזרה בתשובה. האם מותר להיות בקשר כזה? תודה

לגבי מה שכתוב בתורה על איסור נגיעה הפסוק שאתה מביא "ואל אשה בנידת טומאתה לא תקרב" ומזה אפשר ללמוד שאם אישה היא לא נידה אז אפשר להתקרב אליה כי כתוב רק אישה בנידה לא תקרב אז השאלה היא האם אישה שלא נידה האם איסור נגיעה חל גם עליה?

אח שלי סוטה (מחקתי אותו מהחיים שלי הוא כבר לא אח בעיני לא איכפת לי) הוא שטן שממרר לי את החיים הוא מטריד אותי מינית הוא משתכר אני שונאת שונאת אותו זה מגעיל אותי שונאת את החיים לא רוצה להיות באותו בית איתו אמא שליגם נגדי כי היא לא יודעת מה הוא עושה לי היא תמיד איתו אני מצערת אותה בגלל זה ,למשל אני לא רוצה להשאר באותו בית כשההורים יוצאים ולכן אמא שלי מבטלת את הסידורים שלה בצער, אמרתי להם שיקחו אותו לטיפול לא מקשבים לי , אני נשרפת מבפנים הכל מגעיל מגעיל ,היתי בורחת אבל אין לי לאן ללכת. אני עוברת על כיבוד הורים כדי לא לעבור על גילוי עריות מה לעשות ?

שלום. אנא עזור לי אני ממש גמור, עשיתי טעות נוראית ולא נראה לי שיש על זה בכלל כפרה, הייתי עם אשה נשואה ובעלתי בעילות אסורות אני חייב לדעת כמה דברים. 1.זה אוסר אותה לבעלה? 2. יש כפרה על זה? 3. צריך להגיד לבעלה? 4. איך מתקנים? בבקשה אל תפנה אותי לשאול רב אחר. לא מסוגל אתה הרב שלי.

שלום כבוד הרב, רציתי לשאול אותך בנוגע לנושא שחבר שלי שאל אותי ולא ידעתי לענות לו! הוא אמר לי על נושא השואה.. הוא אומר לי "מה היטלר זה שליח של ה'? אתה מודה לו? הרי הוא עשה מה שה' רצה." ועוד דבר.. מה אלוהים רצה להשיג בזה שהיה שואה? למה זה היה? זה הכחיד מליונים! אז למה?

שלום הרב אני במקרה נכנסתי לאתר וראיתי שאתה מאוד עוזר לבנות פה אז אני מבקשת ממך שתעזור לי תעזור לי לצאת מהבוץ שאני נמצאת בו אז ככ יש לי הורים "דתיים" הכוונה שאבא שלי מזרוחניק הוא מתפלל בשבת והכל אבל אין לו את הניצוץ כזה הוא לא אמיתי כשאני רוצה להתחזק ואני שמה חולצות ארוכות הוא אומר לי מה נהיית דוסית וזה והוא מוריד לי את החשק אבל כשאני שמה גופיות ומוריד אותי הוא אומר לי שאני חילונייה ובקיצור אני לא מסתדרת בכלל אם אבא שלי וגם אם אימא שלי היא בכלל לא עוזרת לי ברוחניות פעם מטיפה לי מוסר על זה שאני כמו חילוניה וכשאני רוצה ללכת להתארח במדרשה היא אומרת לי שננמאס לה שאני הולכת לצהר ולמדרשיות. תאמת אני רוצה כזה להתחזק אבל אני מצד שני לא רוצה אני הולכת עם בנים ואני לא ממש צנועה אני מבולבלת כל כך הנשמה שלי זועקת לי היא רוצה להתחזק אבל קש כבוד הרב תעזור לי תודה לך :]

היי הרב.יש לי שאלה שמאוד מציקה לי ולקרוביי. אשמח אם תוכל לענות לי בהרחבה. כ"כ הרבה אנשים מצפים לתשובה. מדוע חלק נכבד ובלתי מבוטל מהחרדים אינם עובדים ומקבלים כסף על גבי המדינה?הרי הרמב"ם עבד ולמד וכו' רבנים ענקיים וקדושים כמוהו.אני מודעת לכך שקוללנו בחטא האדם הראשון לעבוד-ועבודה היא קללה.אשמח לשמוע את הסיבות-למה הרבה מהחרדים לא עובדים?הרי גדולי ישראל בתקופות שונות עבדו והתפרנסו בכבוד! תודה רבה.

רביד היקר, רציתי להגיד לך, שהאתר שלך הוא ממש מחזק, אני נהנה לגלוש בו מאוד, הזמן עובר בלי לשים לב כשאני גולש בו ! יישר כוח ! ועכשיו לשאלה: רביד היקר, התחלתי להתחזק לפני כשנתיים בערך, בעקבות בעיה רפואית (די קלה, לא מחלה חס"ו). אמנם זה היה מיראה ולא כל כך מאהבה, אבל הרגע זה ממש לא. דווקא עכשיו אני התחזקתי וממשיך להתחזק מאהבה. בכל מקרה, רביד, יש לי בעיה ממש קשה. לפעמים באות לי מחשבות לא טובות על גברים (איזה בושות...). כשהייתי קטן, בכיתה ד' בערך, לא הייתי בחברה כל כך דתית. היה דתי, בבית ספר דתי, אבל בוא נגיד שלמדתי עם בנות ולא דיברו כל כך יפה, ובקיצור - לא הייתה מסגרת דתית בבית, אלא רק בבית ספר (לדוג', הייתי רואה טלוויזיה ביום שישי, תוכניות של פריצות). ואז, הגיע האנטרנט, והתחלתי להיכנס לאתרי זימה של ''משכב זכר''. לאט לאט התמכרתי לזה, ומצאתי את עצמי בא הביתה ונכנס לאתרים כאלה כשאף אחד לא היה בבית או כשכולם ישנו. ברוך ה' (ותודה לאל !!) יצאתי מהאתרים האלה. וגם על פגם הברית ברוך השם הצלחתי להתגבר (בן פורת יוסף), למרות שלפעמים באים לי מקרי לילה. כשהתחלתי להבין שהמצב הזה לא יכול להימשך, התחלתי להרגיל את עצמי להסתכל על בנות, וזה די עבד. הייתי פולט זרע לבטלה במחשבה על נשים, מסתכל איפה שרק אפשר, לא עושה הנחות. למען האמת, הרגשתי שהתגברתי על מה שהיה. אבל עדיין היו מחשבות. זה אומר שכשנכנסתי לחטיבה (דתית, ללא בנות, עם תפילה, גמרא והכל), הכרתי שם ילד. והתחלתי לנסות לרצות אותו - לא הכוונה להיות ה''שפוט'' שלו, הכוונה היא שהתחלתי לעשות לו חשבון. לבשתי בבוקר בגדים וחשבתי מה הוא יגיד עליהם (איזה בושות !!!!!). ובנוסף על כך, שאצלנו בכיתה ילדים נוהגים לעשות שטויות, ואחד מהדברים היה גם לגעת אחד בשני בצחוק (אני חושב), וזה כלל לעשות מעשים לא הכי יפים (עם בגדים, לא צריך להגזים), גם עם הילד ההוא. ולמרות שצחקנו, התחלתי להפסיק גם עם זה, כי הבנתי שזה לא בריא ומטמא את הנפש. אבל עדיין, לפעמים קרה שפה ושם המשכנו לצחוק. וברוך ה', אותו הילד שניסיתי ''לרצות אותו'', ולהיראות ''גבר בעיניו'', כבר ירד לי מהעיניים, ממזמן קלטתי שהוא לא הכי דתי, והבנתי טוב מאוד שהוא חי בשקר גמור. כי בכל מקרה, לגעת אחד בשני בצורה לא מכובדת, זה מבייש ופשוט מעשה מבזה. באותו זמן דיברתי עם בנות. לא התחלתי באותו הזמן לדבר איתן, כי כבר מהיסודי דיברתי עם בנות. תמיד יצאנו, כל החבר'ה, מתי שלא הייתי הכי דתי, וצחקנו והכל. וכל הזמן, מה שהוכיח לי כביכול שאני ממש לא שונה מכולם בתחום המיני היה השז''ל, ההסתכלות, והדיבור. ברוך ה' הפסקתי עם השז''ל. אבל רביד היקר, יש לי פחד לפעמים. יש לי פחד שאני לא אצליח להקים משפחה בישראל. הכוונה היא, אני יודע שלעולם לא אבגוד בה' בצורה כזו שאני אקים בית שלא כהלכה. אבל זה ממש מציק לי ! מציק לי שאני הולך לשיעור תורה ושלא נדע היצר הרע הזה פתאום זורק מחשבות על הרב המבוגר שדורש (וזה כל כך מבייש ולא מתאים, כי אלו מחשבות בלי רגש בכלל !). אמנם במהרה אני משליך אותם, אבל אני מרגיש כאילו כל הבית כנסת יודע מה אני חושב. ובכלל, לפעמים אין את המחשבות האלה, ויש ביטחון שהכל יהיה בסדר, אבל הן באות לפעמים. - ובהפתעה (אני כותב לאחר יומיים שבהם היו לי 3 פעמים מקרי לילה ! וזה פשוט מוזר !) וזה מייאש. ובכלל, אני התחזקתי. התחלתי ללמוד גמרא גם בחופשים כשאין בית ספר, שיעורי תורה אצלי הם במקום הראשון, משתדל לקלל הרבה הרבה (!) פחות. אפילו אני רוצה לשמור נגיעה, והתחלתי. גם בשמירת העיניים ניסיתי להתחיל. אבל אני אומר לעצמי ''ומה יקרה אם ''תתנזר'' מבנות ? לא תיגע בהן, לא תסתכל עליהן ? אולי תתחיל בכלל להמשיך להימשך לגברים ?''. והמחשבה הזאת הורסת אותי. מה, אני צריך לשמור את העיניים גם מגברים ? זה נשמע ממש מצחיק, כי זה פשוט שטויות ! אבל היצר הרע הזה רוצה לאכול אותי מבפנים. ודווקא אני ממשיך להיתחזק, אני לא מתייאש. אבל ככה פשוט קשה להתקדש ! את האמת, לפני חודשיים אני התחזקתי בצורה כל כך מדהימה. הרגשתי כל כך קרוב לה', הרגשתי כאילו אני מוכן שכל מעשי יהיו אך ורק בשבילו. התחלתי להבין בצורה הגיונית שהעולם הזה הוא סתם, הוא לא העיקר. אבל עכשיו, כשיש לפעמים מחשבות, אני מרגיש כאילו אני לא אוכל לעבור את מלחמת גוג ומגוג, כאילו אני אדם מסריח, אדם שונה, וזה מאוד מצער אותי. פעם הייתי בוכה לה' בקלות, הייתי שומע דברי תורה ומרגיש כאילו אני יכול לפרוץ בבכי מהתרגשות. הייתי שם שירים מרגשים ברקע ובוכה לה', מספר לו על הצרות שלי, שר לו מכל הלב, מסתכל לשמיים ופשוט בוכה. היום יותר קשה לי לבכות לה', יותר קשה לי להתקדש. אני יודע שהדרך היחידה להיפטר ממחשבות תועבה על ידי שמירת עיניים. למען האמת, המחשבות על המין הגברי לא רבות, אבל איך אפשר לשמור את העיניים מגברים ונשים ביחד ?! זה פשוט הורס אותי ! אני כל כך אוהב את ה', כל כך רוצה להתקדש, כל כך רוצה להתקדם בעבודת ה', אני רוצה להיות חזק בתורה, אבל איך ?! איך אפשר לעשות את זה עם הבעיה הזאת ?! אני לפעמים מרגיש כאילו אני זבל. איזה מחשבות, שלא נדע. בכלל לא מתאימות. ואז אני בכוונה חושב על נשים, מחשבות זימה. רק כדי להשיב את הביטחון. אבל אני יודע שזה אסור. אני יודע שזה בורא מזיקים. ואני יודע שיהיה לי קרי מרוב כל הערבוב של המחשבות. אבל עדיין, אני לא מסוגל לחיות במחשבה כזאת, עם כל הדבר הזה של המשיכה ומיניות. למרות שאני אוהב נשים, אוהב להסתכל על בנות, אני לא יודע מה לעשות. אני לא יודע אם המשיכה של היום תימשך גם למחר עם כל האיסורים של ההתרחקות מנשים. אני לא יודע מה היה עם המחשבות על הגברים (אני מתבייש לכתוב את זה). אני כל כך רוצה להתקדם !! ובכלל, שאני הולך לבית כנסת ושומע את הרב, פתאום באות לי מחשבות כפירה טיפשיות, כמו למשל: 'מי אמר שהרב לא טועה בדרך שלו ?'. או 'אולי כל העניין על המצוות הוא סתם משחק (חס''ו) ושלא נדע, זה קרה לי ביום כיפור, ובכיתי לה' שזה ייפסק ! אני כל כך מתבייש בעצמי. ובכלל, לפעמים אני רוצה ללכת לישיבה, ואני תמיד אומר לעצמי שגם אם אני לא אעבור השנה לישיבה, ואשאר בבית ספר שלי בו לומדים גמרא והכל, אני בטוח אלך לישיבה מתישהו, ולעולם לא אזניח את התורה. אבל אני יודע שעוד מעט יגיע משיח, ושהזמן אוזל. ואני אומר לעצמי שאני אתחזק לאט לאט, כי אם אני אעבור לישיבה ואני אתייאש – ''תפסת מרובה לא תפסת''. למרות שלפעמים אני בטוח שיש בי כוחות ללכת לישיבה, לפעמים בזמנים האלו, שאני לומד שעתיים-שלוש ביום (לא כולל שיעור תורה) – אין לי עוד כוח ללמוד גמרא, ואני עובר ללמוד להלכה. בכל מקרה, רביד היקר, אני מאוד מבולבל. מצד אחד, אסור להסתכל על נשים, לגעת, להרהר. וזה מקובל ומוסכם. מצד שני, איך אפשר עם המחשבות הטמאות האלה, על הגברים, בלי להשיב להם במחשבות על נשים ? הרי זה ממש קשה ! אני רוצה להקים בית עם משפחה חרדית, בלי טלוויזיה, בלי תועבות, בית של ה'. וקשה לי עם כל מיני מחשבות כפירה שבאות, ואני בטוח שזה יצר הרע שבוחן אותי. ולמרות שמבחינתי לעולם לא אנטוש את התורה, שהיא מספר אחד בשבילי וקודש קודשים, אני לא רוצה להרהר בהרהורים על קיום ה'. רביד, אני התחזקתי מאוד, קשה לי על כל המחשבות האלה. בבקשה רביד היקר, עזור לי. אני מאוד מבולבל, לא יודע מה לעשות, ומאוד מתבייש לפנות לרב על העניין הזה. דרך אגב, אני בכיתה ט', כמעט בן 15. מצטער על המכתב הארוך הזה, אני אבין אם לא תוכל להשיב. תהיה בריא, אתה אדם מדהים ועושה נחת לה' יתברך ! ישועה בקרוב !

שלום רב, אני נשואה שלוש שנים ונולד לנו ילד שני מאז שהתחתנו הבנתי שאני צריכה לשאת בעול הבית לבדי כי בעלי לא מוכן להושיט יד בכל הקשור לעזרה בבית הוא טוען שאלו עבודות של נשים ולא משנה לו כמה קשה לי הוא לא מוכן בשום אופן לעשות אותם. בתחילת הנישואים הייתי עושה הכל ומבליגה אבל לאחרונה זה נהיה בלתי נסבל. לאחרונה גוברים הריבים והמתיחות בנינו מכיוון שאני לאחר לידה ולא כ"כ מסתדרת בכוחות עצמי עם כל העול במיוחד כשאני רואה את בעלי חוזר לאחר חצי יום בכולל ולא מוכן להוזיז את עצמו. כמה שניסתי לדבר יפה ולבקש ולהסביר לו שזה לא בושה לשטוף בית או לעשות כלים או לחתל ילד, להיפך כך אני יותר יעריך ויאהב אותו, הוא טוען שהוא עושה מספיק ואם רק זה מה שיגרום לי להעריך אותו אז זה לא בסדר כי יש לי זכות שבכלל התחתן איתי... אני לא מסוגלת להמשיך ולאהוב בנאדם כזה אגואיסט ולמרות שיש הרבה דברים אחרים להעריך אותו בהם (כמו למשל שהוא לומד) אני מרגישה שאני כבר לא מעריכה אותו בכלל וכלום לא שווה לי. אני מתוסכלת מסתובבת עצבנים בבית וכל האהבה שהיתה בהתחלה הולכת ודועכת והופכת אפילו לשנאה. מה גם שבקרוב אצתרך לחזור לעבודה שהיא משרה מלאה ואז בכלל אהיה חייבת עזרה ממנו. מה לעשות? איך לשכנע את הבעל שיצא מהגאוה המטופשת ויתחיל להתנהג באמת כמו בעל דואג ואוהב?

כבוד הרב רביד, אני עם בן זוגי כבר המון זמן וזה דבר שונה מכל מה שבורא עולם העמיד בדרכי ועברתי הרבה בחיים, הוא אדם אחר. הבטחנו שנבנה יחד בית חם ומיוחד כל ימי חיינו וכל אחד יתן את נשמתו כמעט התחתנו גם. לאחרונה הוא משקר. ראיתי לראשונה שהוא גם נכנס לאתרים גסים, הוא הכחיש את העובדה והשפיל את מבטו. הוא אדם שמכבד ואוהב את השם והיה דתי בעברו השקיע עצמו לתורה אז איך חזר לתאווה שכזו. מאז הקשר אפל. אשמח לשמוע דעתך מה ביכולתי לעשות כשהאמון מתערער כי לדעתי הפתרון לפרק הכל לא מועיל בדבר. תודה רבה לך!

שלום, יש לי ידידה טובה מאוד,יש בינינו אהבת נפש גדולה ב"ה. בזמן האחרון עברו עליה כל מיני מקרים מצערים מאוד,כדוגמת נפל של תינוק אחותה,מחלות שלא עוזבות אותה כבר חצי שנה,ואולי גם בעיות חברתיות..כרגע היא מבטיחה לי שהיא עוד מעט תתאבד,ושאני מנסה להסביר לה שזה רק פתרון שנראה נכון,ושהצער שיגרם לכולם מהפתרון הזה הוא צער עצום היא עונה שצריך להתנסות בזה כדי לראות שלא יהיה צער מהמוות שלה ח"ו.. גם כאשר ניסיתי להראות לה את הגישה של היהדות לעניין היא אמרה שכנראה מלמעלה רוצים שהיא תעשה את זה.. בבקשה עזרה..

שלום הרב רביד, עליתי לארץ בגיל 3 לפני יותר מ-15 שנה, במשך השנים הללו חייתי בתור יהודיה, חגגתי חגים הלכתי לבית כנסת צמתי ביום כיפור והכל לפי ההלכה בתי הספר היו דתיים. הבעיה היחידה היא שאמא שלי "נוצריה" ואבי יהודי, האם זה אפשרי שאני אצהיר שאני שומרת מסורת? הבנתי שלפי היהדות הרפורמית אני נחשבת יהודיה אבל אני לא כל-כך מבינה בנושא ... תודה!