הלכה א : השב אבידה לישראל מצות עשה שנאמר: (דברים כב',א') "השב תשיבם לאחיך", והרואה אבידת ישראל ונתעלם ממנה והניחה עובר בלא תעשה שנאמר: (דברים כב',א') "לא תראה את שור אחיך והתעלמת מהם" ובטל מצות עשה, ואם השיבה קיים מצות עשה. 

הלכה ב : לקח את האבידה ולא השיבה בטל מצות עשה ועבר על שני לאוין על "לא תוכל להתעלם" ועל "לא תגזול". אפילו היה בעל האבידה רשע ואוכל נבילה לתיאבון וכיוצא בו מצוה להשיב אבידתו , אבל אוכל נבילה להכעיס הרי הוא מין והמינין מישראל והאפיקורוסים ועובדי ע"ז ומחללי שבת בפרהסיא  אסור להחזיר להן אבדה כגוי. 

והיות שדבר ידוע וברור לכל שרוב היהודים בזמננו שאינם שומרים תורה הם בגדר תינוקות שנשבו והם כן בגדר "אחיך" ועובדה שרבים מהם משתדלים במצוות שבין אדם לחברו ולמרות הכל אינם מוותרים על ברית המילה, חלקם הגדול מקיים את חגי ישראל ורובם משתדלים לצום ביום כיפור, כל אלה מעידים עליהם שאחינו הם והעובדה שלפעמים הם סוטים מן הדרך היא רק בגלל שהם תינוקות שנשבו ועלינו לאהוב אותם ולקרב אותם, לדון אותם לכף זכות ולהשיב את אבידותיהם, שהרי ברור שאף אחד מהם לא עובר עבירה ע"מ להכעיס את ה' מתוך שנאה לעם ישראל ולא-לוהי ישראל ח"ו, רק מי שמעוניין לגרום לשנאת חינם ומחלוקות בישראל יאסור להשיב אבידה לתינוק שנשבה.
 
וכך כתב בתנא דבי אליהו פרשה כו:

"...ואהבת את ה' אלהיך - שאתה מאהב על הבריות שם שמים, שתהא יודע משאך ומתנך והוליכך בשוק ועסקך עם בני אדם, ובזמן שאדם יודע משאו ומתנו והוליכו בשוק ועסקו עם בני אדם וקורא ושונה, בני אדם הרואים אותו אומרים, אשרי פלוני שלמד תורה, אוי לו לאבא שלא לימדני תורה, פלוני למד תורה, ראו כמה נאים מעשיו, כמה יפין דרכיו, העבודה, נלמד תורה ונלמד את בנינו תורה, ונמצא מתקדש שם שמים על ידיו. בזמן שאין אדם יודע משאו ומתנו והוליכו בשוק ועסקו עם בני אדם וקורא ושונה, בני אדם שרואין אותו אומרין, אוי לו לפלוני שלמד תורה, אשרי אבא שלא לימדני תורה, פלוני שלמד תורה, ראו כמה רעים מעשיו, כמה מקולקלין דרכיו, העבודה, לא נלמד תורה לא נלמד את בנינו תורה, ונמצא שם שמים מתחלל על ידיו. לא נתנה תורה על מנת כן, אלא לקדש שמו הגדול, שנאמר ויאמר עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר (ישעיה מ"ט ג'), מיכן אמרו, ירחיק אדם עצמו מן הגזל מישראל ומן הגוי, ואפילו מכל אדם שבשוק, שהגונב לגוי לסוף שהוא גונב לישראל, והגוזל לגוי לסוף שהוא גוזל לישראל, נשבע לגוי לסוף שהוא נשבע לישראל, מכחש לגוי לסוף מכחש על ישראל, שופך דמים לגוי לסוף שהוא שופך דמים לישראל, ולא נתנה תורה על מנת כן אלא כדי לקדש שמו הגדול..."

מעשה נפלא נוסף מחז"ל שמלמד אותנו לנהוג בדרך ארץ:
מעשה ברבי שמעון בן שטח, שקנה חמור מישמעאלי אחד. הלכו תלמידיו ומצאו אבן טובה תלויה בצווארו. אמרו לו תלמידיו: רבי, "ברכת ה' היא תעשיר" (משלי י', כב'). אמר להם: חמור קניתי, אבן טובה לא קניתי. הלך והחזיר לאותו הישמעאלי. קרא עליו אותו הישמעאלי: ברוך ה' אלוהי שמעון בן שטח! (דברים רבה ג', ג')

בכל מקרה בנוגע לשאלה ששאלת: ההלכה הפשוטה אומרת שחייבים להחזיר את הגניבה לבעליה, אל לנו להתערב בעניינים לא לנו, זה לא משנה מה בעלי המלון יחליטו לעשות עם הכסף, זו כבר בעיה שלהם, בדיוק כמו שאסור לגנוב ממשפחה חילונית שלא שומרת תורה ומצוות ולהחזיר את הגניבה למשפחה דתית נזקקת, איפה נשמע כדבר הזה? בנוסף עשוי להיגרם מהדבר חילול ה' גדול ואם תחזירי את התרומה עשוי להיות קידוש ה' גדול, כמו כן, אסור לאדם לגנוב לגוי שמא יבוא לגנוב מישראל ואני אומר שאסור לגנוב מישראל מחלל שבת שמא יבוא לגנוב מיהודי שאינו מחלל שבת, במיוחד בדור שלנו כשלא מדובר במחלל שבת כדי להכעיס אלא שהם "תינוקות שנשבו" וראוי לקרבם ולחבב עליהם את המצוות ולא להרחיקם ולהתיר אבידותיהם ולהפקיר ממונם
לכן לדעתי את חייבת להשיב את הכסף שגנבת מהמלון למלון, גם אם ישתמשו בכסף הזה להכשלת הרבים זה לא עניין שלך. את מוזמנת לצפות בסיפור יפה שסיפרתי בנושא גניבות: "לא תגנוב - קטע משיעור"

בנוגע לקשיים שיש לך בפרנסה, לדעתי יש לזה קשר לעובדה שהשתמשת בכסף שאינו כשר ויתכן מאוד שגרמת צער ועוגמת נפש לבעלי המלון, לימדונו רבותינו שכל כסף שמגיע לאדם שלא ביושר אין בו ברכה, לכן רבנים שיש להם יראת שמים לא מוכנים לקבל תרומות מאנשים שמרוויחים כספים בהימורים או כספים שמקורם בטומאה, כי אין בזה ברכה, במקרים רבים שמעתי שכאשר מקבלים תרומות מאדם שאינו ירא שמים ואי אפשר לדעת מה מקור הכסף, בד"כ משתמשים בו לצרכי בית הכסא (נייר טואלט, מגבונים, אסלות חדשות, ריצוף, וכד').

סיפור נפלא שקשור לנושא:
מספרים על הבבא סאלי זצוק"ל שכאשר היה מקבל תרומות , חלק מהכסף היה נכנס לקערה השמאלית וחלק אחר לקערה הימנית, כששאלו אותו מדוע הוא צריך שתי קערות ואינו מכניס את כל הכסף לקערה אחת , אמר: "כשאני רואה שהתורם תורם ביד נדיבה ואני יודע שהתורם שמח בתרומתו ואין לבו נוקפו אני שם את הכסף בקערה הימנית. אבל כשאני רואה שלבו של התורם נוקפו ואינו שמח בתרומתו ויש לו צער מכך, אני שם את כספו בקערה השמאלית. תרומה בשמחה הולכת לאברכים כי יש בה ברכה ואושר אבל תרומה בצער הולכת לתשמישים בזויים ולחפצים דוממים משום שאין בה ברכה והיא עלולה לגרום צער למי שמקבל אותה ח"ו לכן יש שתי קערות".

מסקנה: את הכסף יש להשיב לבעליו, ברגע שתהיה לך אפשרות ואם את יודעת בוודאות שישתמשו עם הכסף שלך להכשלת הרבים וייגרם חילול שם שמים גדול, את מוזמנת לשאול רב פוסק בנושא, אני את דעתי אמרתי לך בצורה נחרצת וברורה, אך אני איני פוסק וכל דברי הם בגדר עצה טובה ברוח ההלכה, ברוכה תהיי.