יש לי שני בנות ואני רוצה בן מה לעשות?

לרב רביד שלום יש לי חברה שהתאהבה בדרוזי והכרתי לה את האתר הזה והיא בכל זאת מפחדת לשאול אז אני שואלת בשבילה דרוזי זה גוי לכל דבר? כמו ערבי? או שהיא יכולה להיות איתו כי יש אהבה מהצד של שניהם אבל היא לא רוצה להיות איתו אם הוא לא נחשב ליהודי כשר אשמח עם תענה

אני לא דתיה ויש לי חברה דתיה שסיפרתי לה שבגדתי בבעלי והיא אמרה לי לשאול כאן מה לעשות, זה היה לפני 3 שנים הייתי בתחילת הריון והיה לי רומן עם גבר יש לציין שקיימנו יחסים עם אמצעי מניעה, האם אני אסורה על בעלי?ומה דין הילד? בעלי ירצח אותי אם אספר לו אני יהיה ממש בסכנת חיים אז איך אני יאמר לו שאנחנו צריכים להתגרש?תעזור לי בבקשה אני לא יודעת מה לעשות.

הרב אני ואשתי לא ממש מסתדרים (מריבות קטנות על שטויות) זו שנה ראשונה ואנחנו ממש רוצים לשמוע שיעורים על שלום בית, מה אתה מציע לשמוע? זה ממש חשוב, אנחנו אוהבים אחד את השני ולא רוצים בכלל לחשוב על גירושים כאופציה, אנחנו סומכים עליך כל מה שתגיד אנחנו נעשה, אשתי מאוד מכבדת אותי אני קצת בעייתי.

שלום כבוד הרב, יש לי שאלה נוספת לגבי טלוויזיה, מחשב, עיתונים בתוך הבית. אין לי שום ספק חלילה שיש היתר להכניס את זה לבית, ברור לי שזאת תועבה מוחלטת ובע"ה בלי נדר אני לא אכניס את זה לבית שלי. אבל תמיד כשאנשים שואלים אותי מה כ"כ רע בזה ולמה זה אסור, פתאום אין לי מה להגיד ואני לא מצליחה להסביר למה זה כ"כ גרוע. אני אשמח אם תתן לי תשובה מספקת שאני אוכל לתת לאנשים לגבי "לא תביא תועבה לביתך", את האיסור שבדבר ואת ההשלכות הנוראיות של זה! תודה רבה!

שלום. אנא עזור לי אני ממש גמור, עשיתי טעות נוראית ולא נראה לי שיש על זה בכלל כפרה, הייתי עם אשה נשואה ובעלתי בעילות אסורות אני חייב לדעת כמה דברים. 1.זה אוסר אותה לבעלה? 2. יש כפרה על זה? 3. צריך להגיד לבעלה? 4. איך מתקנים? בבקשה אל תפנה אותי לשאול רב אחר. לא מסוגל אתה הרב שלי.

רביד היקר, רציתי להגיד לך, שהאתר שלך הוא ממש מחזק, אני נהנה לגלוש בו מאוד, הזמן עובר בלי לשים לב כשאני גולש בו ! יישר כוח ! ועכשיו לשאלה: רביד היקר, התחלתי להתחזק לפני כשנתיים בערך, בעקבות בעיה רפואית (די קלה, לא מחלה חס"ו). אמנם זה היה מיראה ולא כל כך מאהבה, אבל הרגע זה ממש לא. דווקא עכשיו אני התחזקתי וממשיך להתחזק מאהבה. בכל מקרה, רביד, יש לי בעיה ממש קשה. לפעמים באות לי מחשבות לא טובות על גברים (איזה בושות...). כשהייתי קטן, בכיתה ד' בערך, לא הייתי בחברה כל כך דתית. היה דתי, בבית ספר דתי, אבל בוא נגיד שלמדתי עם בנות ולא דיברו כל כך יפה, ובקיצור - לא הייתה מסגרת דתית בבית, אלא רק בבית ספר (לדוג', הייתי רואה טלוויזיה ביום שישי, תוכניות של פריצות). ואז, הגיע האנטרנט, והתחלתי להיכנס לאתרי זימה של ''משכב זכר''. לאט לאט התמכרתי לזה, ומצאתי את עצמי בא הביתה ונכנס לאתרים כאלה כשאף אחד לא היה בבית או כשכולם ישנו. ברוך ה' (ותודה לאל !!) יצאתי מהאתרים האלה. וגם על פגם הברית ברוך השם הצלחתי להתגבר (בן פורת יוסף), למרות שלפעמים באים לי מקרי לילה. כשהתחלתי להבין שהמצב הזה לא יכול להימשך, התחלתי להרגיל את עצמי להסתכל על בנות, וזה די עבד. הייתי פולט זרע לבטלה במחשבה על נשים, מסתכל איפה שרק אפשר, לא עושה הנחות. למען האמת, הרגשתי שהתגברתי על מה שהיה. אבל עדיין היו מחשבות. זה אומר שכשנכנסתי לחטיבה (דתית, ללא בנות, עם תפילה, גמרא והכל), הכרתי שם ילד. והתחלתי לנסות לרצות אותו - לא הכוונה להיות ה''שפוט'' שלו, הכוונה היא שהתחלתי לעשות לו חשבון. לבשתי בבוקר בגדים וחשבתי מה הוא יגיד עליהם (איזה בושות !!!!!). ובנוסף על כך, שאצלנו בכיתה ילדים נוהגים לעשות שטויות, ואחד מהדברים היה גם לגעת אחד בשני בצחוק (אני חושב), וזה כלל לעשות מעשים לא הכי יפים (עם בגדים, לא צריך להגזים), גם עם הילד ההוא. ולמרות שצחקנו, התחלתי להפסיק גם עם זה, כי הבנתי שזה לא בריא ומטמא את הנפש. אבל עדיין, לפעמים קרה שפה ושם המשכנו לצחוק. וברוך ה', אותו הילד שניסיתי ''לרצות אותו'', ולהיראות ''גבר בעיניו'', כבר ירד לי מהעיניים, ממזמן קלטתי שהוא לא הכי דתי, והבנתי טוב מאוד שהוא חי בשקר גמור. כי בכל מקרה, לגעת אחד בשני בצורה לא מכובדת, זה מבייש ופשוט מעשה מבזה. באותו זמן דיברתי עם בנות. לא התחלתי באותו הזמן לדבר איתן, כי כבר מהיסודי דיברתי עם בנות. תמיד יצאנו, כל החבר'ה, מתי שלא הייתי הכי דתי, וצחקנו והכל. וכל הזמן, מה שהוכיח לי כביכול שאני ממש לא שונה מכולם בתחום המיני היה השז''ל, ההסתכלות, והדיבור. ברוך ה' הפסקתי עם השז''ל. אבל רביד היקר, יש לי פחד לפעמים. יש לי פחד שאני לא אצליח להקים משפחה בישראל. הכוונה היא, אני יודע שלעולם לא אבגוד בה' בצורה כזו שאני אקים בית שלא כהלכה. אבל זה ממש מציק לי ! מציק לי שאני הולך לשיעור תורה ושלא נדע היצר הרע הזה פתאום זורק מחשבות על הרב המבוגר שדורש (וזה כל כך מבייש ולא מתאים, כי אלו מחשבות בלי רגש בכלל !). אמנם במהרה אני משליך אותם, אבל אני מרגיש כאילו כל הבית כנסת יודע מה אני חושב. ובכלל, לפעמים אין את המחשבות האלה, ויש ביטחון שהכל יהיה בסדר, אבל הן באות לפעמים. - ובהפתעה (אני כותב לאחר יומיים שבהם היו לי 3 פעמים מקרי לילה ! וזה פשוט מוזר !) וזה מייאש. ובכלל, אני התחזקתי. התחלתי ללמוד גמרא גם בחופשים כשאין בית ספר, שיעורי תורה אצלי הם במקום הראשון, משתדל לקלל הרבה הרבה (!) פחות. אפילו אני רוצה לשמור נגיעה, והתחלתי. גם בשמירת העיניים ניסיתי להתחיל. אבל אני אומר לעצמי ''ומה יקרה אם ''תתנזר'' מבנות ? לא תיגע בהן, לא תסתכל עליהן ? אולי תתחיל בכלל להמשיך להימשך לגברים ?''. והמחשבה הזאת הורסת אותי. מה, אני צריך לשמור את העיניים גם מגברים ? זה נשמע ממש מצחיק, כי זה פשוט שטויות ! אבל היצר הרע הזה רוצה לאכול אותי מבפנים. ודווקא אני ממשיך להיתחזק, אני לא מתייאש. אבל ככה פשוט קשה להתקדש ! את האמת, לפני חודשיים אני התחזקתי בצורה כל כך מדהימה. הרגשתי כל כך קרוב לה', הרגשתי כאילו אני מוכן שכל מעשי יהיו אך ורק בשבילו. התחלתי להבין בצורה הגיונית שהעולם הזה הוא סתם, הוא לא העיקר. אבל עכשיו, כשיש לפעמים מחשבות, אני מרגיש כאילו אני לא אוכל לעבור את מלחמת גוג ומגוג, כאילו אני אדם מסריח, אדם שונה, וזה מאוד מצער אותי. פעם הייתי בוכה לה' בקלות, הייתי שומע דברי תורה ומרגיש כאילו אני יכול לפרוץ בבכי מהתרגשות. הייתי שם שירים מרגשים ברקע ובוכה לה', מספר לו על הצרות שלי, שר לו מכל הלב, מסתכל לשמיים ופשוט בוכה. היום יותר קשה לי לבכות לה', יותר קשה לי להתקדש. אני יודע שהדרך היחידה להיפטר ממחשבות תועבה על ידי שמירת עיניים. למען האמת, המחשבות על המין הגברי לא רבות, אבל איך אפשר לשמור את העיניים מגברים ונשים ביחד ?! זה פשוט הורס אותי ! אני כל כך אוהב את ה', כל כך רוצה להתקדש, כל כך רוצה להתקדם בעבודת ה', אני רוצה להיות חזק בתורה, אבל איך ?! איך אפשר לעשות את זה עם הבעיה הזאת ?! אני לפעמים מרגיש כאילו אני זבל. איזה מחשבות, שלא נדע. בכלל לא מתאימות. ואז אני בכוונה חושב על נשים, מחשבות זימה. רק כדי להשיב את הביטחון. אבל אני יודע שזה אסור. אני יודע שזה בורא מזיקים. ואני יודע שיהיה לי קרי מרוב כל הערבוב של המחשבות. אבל עדיין, אני לא מסוגל לחיות במחשבה כזאת, עם כל הדבר הזה של המשיכה ומיניות. למרות שאני אוהב נשים, אוהב להסתכל על בנות, אני לא יודע מה לעשות. אני לא יודע אם המשיכה של היום תימשך גם למחר עם כל האיסורים של ההתרחקות מנשים. אני לא יודע מה היה עם המחשבות על הגברים (אני מתבייש לכתוב את זה). אני כל כך רוצה להתקדם !! ובכלל, שאני הולך לבית כנסת ושומע את הרב, פתאום באות לי מחשבות כפירה טיפשיות, כמו למשל: 'מי אמר שהרב לא טועה בדרך שלו ?'. או 'אולי כל העניין על המצוות הוא סתם משחק (חס''ו) ושלא נדע, זה קרה לי ביום כיפור, ובכיתי לה' שזה ייפסק ! אני כל כך מתבייש בעצמי. ובכלל, לפעמים אני רוצה ללכת לישיבה, ואני תמיד אומר לעצמי שגם אם אני לא אעבור השנה לישיבה, ואשאר בבית ספר שלי בו לומדים גמרא והכל, אני בטוח אלך לישיבה מתישהו, ולעולם לא אזניח את התורה. אבל אני יודע שעוד מעט יגיע משיח, ושהזמן אוזל. ואני אומר לעצמי שאני אתחזק לאט לאט, כי אם אני אעבור לישיבה ואני אתייאש – ''תפסת מרובה לא תפסת''. למרות שלפעמים אני בטוח שיש בי כוחות ללכת לישיבה, לפעמים בזמנים האלו, שאני לומד שעתיים-שלוש ביום (לא כולל שיעור תורה) – אין לי עוד כוח ללמוד גמרא, ואני עובר ללמוד להלכה. בכל מקרה, רביד היקר, אני מאוד מבולבל. מצד אחד, אסור להסתכל על נשים, לגעת, להרהר. וזה מקובל ומוסכם. מצד שני, איך אפשר עם המחשבות הטמאות האלה, על הגברים, בלי להשיב להם במחשבות על נשים ? הרי זה ממש קשה ! אני רוצה להקים בית עם משפחה חרדית, בלי טלוויזיה, בלי תועבות, בית של ה'. וקשה לי עם כל מיני מחשבות כפירה שבאות, ואני בטוח שזה יצר הרע שבוחן אותי. ולמרות שמבחינתי לעולם לא אנטוש את התורה, שהיא מספר אחד בשבילי וקודש קודשים, אני לא רוצה להרהר בהרהורים על קיום ה'. רביד, אני התחזקתי מאוד, קשה לי על כל המחשבות האלה. בבקשה רביד היקר, עזור לי. אני מאוד מבולבל, לא יודע מה לעשות, ומאוד מתבייש לפנות לרב על העניין הזה. דרך אגב, אני בכיתה ט', כמעט בן 15. מצטער על המכתב הארוך הזה, אני אבין אם לא תוכל להשיב. תהיה בריא, אתה אדם מדהים ועושה נחת לה' יתברך ! ישועה בקרוב !

כבוד הרב זה מכתב שקראתי באתר שנקרא: "סרוגים" אשמח אם תפרסם אותו גם באתר שלך, אני מקווה שהוא יעזור לכל אותם זוגות שחושבים להתגרש. לא יאומן איך שטות קטנה יכולה להרוס חיים שלמים. כל מי שחושב להתגרש לא יודע איזה סבל מחכה לו אחר הגירושים....... "ראיתי את המכתב של אחד הגברים שלוקח על עצמו הרבה 'רגשות אשמה', ומרגיש שהוא 'האשם' הבלעדי בגירושין שלו.אני לא מסכימה איתו. הוא לא צריך לקחת את כל נטל אחריות גירושין שהוא עבר על עצמו! אני כותבת לך את זה כאישה שחוותה גירושין קשים על בשרה. גם אם אותו גבר 'תרם' לא מעט למריבה, לצעקות, ולבלגן, אין דבר כזה 'רק צד אחד אשם בגירושין'. אני לצערי כבר גרושה מספר שנים, מרגישה בודדה. לצערי, אני תקועה עם 5 ילדים מקסימים שאני אוהבת בכל מאודי, מרגישה תקועה, כי אין לי פרטנר לגדל אותם, אין לי פרטנר לחיים, אין לי פרטנר לחוויות, אין לי פרטנר לחיים הפשוטים של היום יום. אני מרטיבה כריות מדי לילה, הולכת לישון לבד (אם איזה ילד לא מתגנב למיטה),וקמה לבד, משוועת לחיבוק, משוועת לתשומת לב, לאהבה כפשוטה, לאהבה נורמלית בין גבר לאישה רוצה להעניק חום, תשומת לב, אהבה, אכפתיות, לבן זוג, לבעל שאין לי כעת. קשה לי מאוד. קשה לי, אין לי עם מי לחלוק כאבים, חוויות, אין לי את מי לפנק, (חוץ מילדי.. ) אין לי למי לספר שהבן "שלנו" התחצף בבית הספר. אין לי למי לרוץ לאחר "אסיפת הורים" ולדווח שהילדה השתפרה בכיתה, שזה נובע מהמאמצים שלי, לקדם אותה. בבקשה, אני מבקשת שתפרסם את המכתב הזה, שנשים תדענה שזו לא גבורה גדולה להרוס ולרסק את מה שנבנה במשך שנים!< נכון, הבעלים שלנו, לא כאלו מלאכים ובטח לא "צדיקים" גדולים! אבל… אבל אם לנו הנשים היה עוד מעט סבלנות ועוד טיפת הבנה אליהם, ואם הייתה לנו מעט חמלה עליהם, כן חמלה, והכלה אליהם כבני אדם, ואם היינו מלמדים עליהם יותר "זכות", ולא ישר מתנפלים עליהם, יתכן, והכל היה נגמר אחרת. ובינינו… גם הבעלים הם אולי… עוד קצת "ילדים שלא גדלו"… אני באמת לא חושבת שהבעלים או הגברים בכלל הם אנשים רעים, פשוט, אנחנו לא יודעות לומר להם בצורה הראויה את מה שאנחנו חשות, את מה שאנחנו זקוקות, לא כל הבעלים יודעים, לא את כל הבעלים לימדו לתת לנו, את מה שאנחנו זקוקות. וכנראה שזה לא טבעי ומובן מאליו שהם צריכים להבין לבד, את מה שכואב ומציק לנו. אילו לא היינו כועסות או "מבקרות" אותם על כל צעד שלהם, וכל איחור שלהם, וכל עגבנייה רקובה שהם מביאים מ"הסופר", אנחנו ישר נופלות עליהם… ואם מדי פעם היינו גם יודעות להחמיא להם על הופעה נאה שלהם, על מילה טובה שהם סוף סוף אמרו לנו, או אם בטעות גם החמיאו והעריכו אותנו, אם היינו אומרים להם: "איזה כיף שאתה שם לב", או "טוב לי שאתה עוזר לי קצת…" אם היינו טיפה מתייחסות אליהם באותה צורה שאנחנו משוועות שיתייחסו אלינו, אני מאמינה, כלומר אני בטוחה שהייתי יכולה להציל את הנישואין שלי. אני מדברת עם חברות, ולצערי רוב החברות שלי גרושות, כמה טיפשות היינו שערבבנו את בני המשפחה בכל צעד, ואיך דאגנו להשחיר את פניהם של הגברים בעיני המשפחה והחברים. כיום, אני מסתכלת בקנאה, על החיים החדשים שהוא פתח, לא מבינה מה הוא מצא באותה אישה שנראית פחות טוב ממני, ואולי משכילה פחות ממני... אבל כנראה שהגברים לא צריכים רק יופי או השכלה… הם רוצים איזה "אימא קטנה" שתדאג להם לחולצה מגוהצת, לחיוך כשהם נכנסים הביתה מהעבודה לארוחה חמה וטעימה. ולא (רק) ל"קיטונות" של צרות ו"ביקורת" עוד לפני שהם חצו את סף הדלת… ואולי, אשתו החדשה של האקס שלי, אין לה את האינטליגנציה שלי, אבל… יש לה אינטליגנציה שחשובה בזוגיות וזו "האינטליגנציה הרגשית" בכל המובנים, שלצערי לי לא הייתה! אני מבקשת שתפרסם את המכתב הזה, למרות אורכו… לפחות כך אני גם קצת משחררת מהלב מועקה שיושבת לי הרבה זמן על הלב. אם אחת מכל המאות שיש, כאן או האלפים אצלך בקבוצה… מספיק שתהיה אחת. רק אישה אחת שתקרא ותפנים ותלמד, את מה שאני לצערי לא למדתי, או למדתי… אבל כנראה מאוחר מדי ! והיה זה שכרי, ושכרך.

שלום רב, לפני כשנתיים וחצי התחתנו, ולפני כחצי שנה נולד הילד הראשון, מרגע הולדת בננו, בעלי הכיר מישהי (נשואה) בעבודה ומאז הרומן הולך ומתעצם. כרגע היא לוחצת עליו לעזוב את הבית, להתגרש ולהתחיל פרק חדש בחיים איתה גם היא מבטיחה להתגרש מבעלה , מה לעשות והאם הוא יהיה מאושר בחיקה?

למה אחרי שהזרע יוצא אין כבר חשק?

אני יהודי והתחתנתי עם גוייה ללא טבעת רק עלי ידי חתימת ההון. אני מאוד אוהב אותה ורוצה לחיות איתה את כל החיים שלי מה עושים? היא צריכה להתגייר? לאן הולכים כדי לעשות את זה? עשיתי טעות?

נכנסתי להריון מגבר נשוי שהיה הבוס שלי. נפלתי לפיתוי לאחר כמה וכמה סירובים, אחרי שגיליתי שאני בהיריון הכריחו אותי ואיימו עליי לעשות הפלה אני אמא לילד בן שנה מחוץ לנישואים, בלית ברירה התחלתי הליך של הפלה ע"י כדורים כשהייתי בשבוע 7, לא יודעת איך הייתי מסוגלת כנראה כתוצאה מהאיומים והלחץ החברתי והאיומים והשליח שלו שהיה איתי התחרטתי באותו הרגע אבל כבר שתיתי את הכדורים שאמורים להפסיק את התפתחות העובר, יום למחרת הייתי אצל רופאת הנשים שלי והיא גילתה שיש לעובר דופק , בכיתי מרוב שמחה ומיד הלכתי לרבי דוד וביקשתי ממנו ברכה שהעובר ינצל והוא אמר לשמור על העובר, לא המשכתי לקחת כדורים ואחרי ארבעה ימים קמתי עם דימומים הגעתי למצב של קרישי דם איבוד דם מירבי יתר על המידה וסיכון חיים, דיברתי עם אחד השליחים של הרב והוא אמר שזה סכנת נפשות ואני חייבת לשמוע לרופאים. הרופאים קבעו שאני חייבת לעבור גרידה, כולם הלחיצו אותי לעבור את הגרידה במיוחד אמא שדאגה לחיי. קשה לי עם זה אני לא מסוגלת להתמודד עם המצב, איבדתי את העובר שלי, לפעמים אני מדמיינת שהוא ניצל ,הרופאים אמרו שאולי היה מדובר בתאומים, פעם גם חלמתי שהעובר קשור לרחם וחבל התבור שכרוך סביב הצוואר. הבחור היה נשוי ואחת הסיבות שבגללם שתיתי את הכדורים היה בגלל שהכרתי את אשתו וכאב לי שיכאב לה ושיהרסו לה ולשלושת הבנות שלהם החיים אבל לאחר מעשה התחרטתי כי הבנתי שוויתרתי על ילד שלי בשבילה, אני לא חיה יותר המקרה הזה גרם לי לטראומה לכל החיים והלוואי שבנות שיקראו אותו יתחזקו וייזהרו מפיתויים אסורים אני מרגישה אובדן עצום וריקנות אדירה, אין לך מושג כמה אתה עוזר אני קוראת את המכתבים שלך פה ואשרייך שאלוהים ייתן לך כל מבוקשך אמן ...

כבוד הרב שלום..קודם כל רציתי להגיד לך תודה על כל ההרצאות האלה על ההשקעה באתר היקר הזה..אני הכרתי את האתר רק לפני חודש ומשהו ופשוט אם נכנסים אליו אפשר לשבת שעות ,אני כל הזמן קורא כאן את התשובות הנפלאות שלך בכל אופן, יש לי שאלה אלייך ראיתי תשובות שלך לגבי אנשים ששאלו אם אפשר להרגיש שמישהי מסויימת היא הזייווג שלך ואמרת שזה יצר הרע וכ' וזה הטעייה..השאלה שלי היא האם זה מדוייק במאה אחוז, יצאתי לפני 3 שנים עם מישהי ונפרדנו ללא כל ריב..ועד היום לא יוצאת מהראש

שלום רביד, חלמתי חלום על כך שבעלי בוגד בי לאחר שדיברתי איתו הוא התוודה בפני שמנהל מערכת יחסים עם אישה אחרת תקופה ארוכה. הוא נשבע שמה שהיה ביניהם היה קשר לא רציני והוא נהג בטיפשות ובכלל לא מבין איך הגיעה למצב הזה. בנוסף אמר שהיצלתי אותו כי לא ראה ולא הבין מה עשה וסלחתי לו. אנחנו מנסים לשקם את היחסים אבל יש מועקה גדולה בליבי בגלל מה שעשה. אני מרגישה שליבו לא רגוע ומחשבותיו מרחפות. עזור לנו בעצתך.

לכבוד הרב רביד שליט"א שמעתי לפני זמן רב שיש ענין בהדלקת נר לעילוי נשמת נפטר ואכן אנו מדליקים בבית בכל פעם נר לעילוי נשמות הצדיקים והקרובי משפחה. אך לפני זמן מה, שמעתי מרב מסויים שאמר בדרשה, כי כל הענין של הדלקת הנר זה היה בזמן חז"ל שאז לא היה להם חשמל והדליקו נר ולמדו לאורו. אך היום שיש חשמל זהו סתם סימלי כל ענין הדלקת הנר, ובמקום להדליק נר, לתת כמה פרוטות לבית כנסת שיושבים ועוסקים בו בתורה בלילה. ברצוני לדעת האם נתון זה נכון? האם באמת מיותר כל הדלקת הנרות לעילוי נשמת הצדיקים?!