כבוד הרב שלום, אני בעל תשובה כבר 8 שנים ב"ה, היום אני בן 27 מנהל אורח חיים חרדי- אני שמעתי על הרב במהלך השנים ועל הארגון, אשרינו שזכינו. לא אתחיל לספר כאן את קורות חיי, אך בקצרה עברתי במהלך חיי הקצרים חיים לא פשוטים וגם בהיותי חילוני. אפשר לומר שטעמתי הרבה סוגי צער ויסורים בנפש וגוף כשהגורם העיקרי להם זו הסביבה המשפחתית והחברתית בה גדלתי. חזרתי בתשובה לפני הצבא ואחרי שסיימתי את שירותי הצבאי נכנסתי ללמוד בשיבה כ3 שנים- לפני שנה עזבתי את הישיבה ובדיוק בסמוך פרצה הקורונה כך שבמשך שנה אני בבית גר עם ההורים. אני יוצא לשידוכים כבר 3 שנים ואיני רואה באופק את הזיווג אלא אני מרגיש שככל שהזמן עובר הזיווג מתרחק. הבית בו אני גר אינו שומר תורה ומצוות- רוב חבריי כבר התחתנו ולחלקם יש ילדים, רובם ניתקו איתי קשר בעקבות הסטטוס החדש. איני מתלונן כבר על מהלך החיים שלי, אך אני מרגיש שבעקבות הבדידות הזו והמציאות בה אני חי ומתמודד- גרמו לירידה רוחנית גדולה ולמצב של חוסר מוטיבציה לחיים. ב"ה יש לי טלפון כשר והחלטתי שבעקבות השהות הממושכת בבית ובעקבות הרווקות המאוחרת לנצל את המצב לרכוש מקצוע כי אין לי שום הבטחה שמישהו ידאג לי בעתיד וגם כשאני רואה ומרגיש שעולם התורה הפנה לי עורף ואין לי סיעתא דשמיא בלימוד התורה (מכל מיני סיבות) לא נותרה לי ברירה אלא לדאוג לאיזשהו אפיק לעתיד כדי שלא אצא קרח מכאן ומכאן. ב"ה אני מקפיד לשמור על מצוות ועל החזות החיצונית לפחות אך הלב נשאר ריק והכל מרגיש שנעשה בקירורות ובחוסר חשק מוחלט...עבורי זו ירידה רוחנית גדולה למשל אני לרוב מתפלל יחיד בבית ולא במניין, לא מקפיד לקבוע עיתים לתורה בגלל חוסר מוטיבציה, לא קם תמיד בבוקר לתפילה כמו פעם שהייתי מקפיד להיות מעשרה ראשונים. אני לומד את המקצוע בלמידה מרחוק בזום כך שזה מפיג לי את הבדידות בצורה כלשהי ע"י שזה מביא לי תעסוקה- אך עדיין אני מרגיש רע עם עצמי מבחינת עבודת ה'. איני רוצה לכעוס או להאשים מישהו במצב שלי אפילו שיש הצדקה לכך אלא להאמין שיש להכל תכלית, ובכל זאת זה מאוד קשה לי ואני מחזיק מעמד הרבה זמן אך כבר כוחותיי אוזלים ולפעמים בא לי פשוט לזרוק הכל ולפרוק עול- כי איך אומרים "כבר נמאס מהחיים האלה" למה כבר שנים המצב לא משתנה ואני ממשיך לחזור לאותה נקודה של בדידות על אף המעגלים שפתחתי לי. אני מרגיש שקיומי בעולם הוא שולי מאוד כי לרוב אין לי חיי חברה וגם מה שהיה היה בגלל מסגרת וזה שובר אותי. אני לא יודע אם זה המקום המתאים עבורי, אך אולי כבודו ישית אילו שהם עצות איך להתמודד בתקופה הזו עם הבדידו ולהתחזק בעבודת ה' למרות הניסיונות והקשיים... - רבניםנט" />

שלח לחבר

בס"ד
רבנים.נט

ברוכים אתם בבואכם

חדשות האתר:


פינת הנשים

שלח שאלה לרבנים

הוסף שאלה


הלכות בשמירת העיניים:
בָּשָׂר לָבָן

הלכות בשמירת הלשון:
רבי עקיבא איגר ונכדו

בדידות! איך מתמודדים? איך שורדים?


שאלה:(06/09/2021)

כבוד הרב שלום, אני בעל תשובה כבר 8 שנים ב"ה, היום אני בן 27 מנהל אורח חיים חרדי- אני שמעתי על הרב במהלך השנים ועל הארגון, אשרינו שזכינו. לא אתחיל לספר כאן את קורות חיי, אך בקצרה עברתי במהלך חיי הקצרים חיים לא פשוטים וגם בהיותי חילוני. אפשר לומר שטעמתי הרבה סוגי צער ויסורים בנפש וגוף כשהגורם העיקרי להם זו הסביבה המשפחתית והחברתית בה גדלתי. חזרתי בתשובה לפני הצבא ואחרי שסיימתי את שירותי הצבאי נכנסתי ללמוד בשיבה כ3 שנים- לפני שנה עזבתי את הישיבה ובדיוק בסמוך פרצה הקורונה כך שבמשך שנה אני בבית גר עם ההורים. אני יוצא לשידוכים כבר 3 שנים ואיני רואה באופק את הזיווג אלא אני מרגיש שככל שהזמן עובר הזיווג מתרחק. הבית בו אני גר אינו שומר תורה ומצוות- רוב חבריי כבר התחתנו ולחלקם יש ילדים, רובם ניתקו איתי קשר בעקבות הסטטוס החדש. איני מתלונן כבר על מהלך החיים שלי, אך אני מרגיש שבעקבות הבדידות הזו והמציאות בה אני חי ומתמודד- גרמו לירידה רוחנית גדולה ולמצב של חוסר מוטיבציה לחיים. ב"ה יש לי טלפון כשר והחלטתי שבעקבות השהות הממושכת בבית ובעקבות הרווקות המאוחרת לנצל את המצב לרכוש מקצוע כי אין לי שום הבטחה שמישהו ידאג לי בעתיד וגם כשאני רואה ומרגיש שעולם התורה הפנה לי עורף ואין לי סיעתא דשמיא בלימוד התורה (מכל מיני סיבות) לא נותרה לי ברירה אלא לדאוג לאיזשהו אפיק לעתיד כדי שלא אצא קרח מכאן ומכאן. ב"ה אני מקפיד לשמור על מצוות ועל החזות החיצונית לפחות אך הלב נשאר ריק והכל מרגיש שנעשה בקירורות ובחוסר חשק מוחלט...עבורי זו ירידה רוחנית גדולה למשל אני לרוב מתפלל יחיד בבית ולא במניין, לא מקפיד לקבוע עיתים לתורה בגלל חוסר מוטיבציה, לא קם תמיד בבוקר לתפילה כמו פעם שהייתי מקפיד להיות מעשרה ראשונים. אני לומד את המקצוע בלמידה מרחוק בזום כך שזה מפיג לי את הבדידות בצורה כלשהי ע"י שזה מביא לי תעסוקה- אך עדיין אני מרגיש רע עם עצמי מבחינת עבודת ה'. איני רוצה לכעוס או להאשים מישהו במצב שלי אפילו שיש הצדקה לכך אלא להאמין שיש להכל תכלית, ובכל זאת זה מאוד קשה לי ואני מחזיק מעמד הרבה זמן אך כבר כוחותיי אוזלים ולפעמים בא לי פשוט לזרוק הכל ולפרוק עול- כי איך אומרים "כבר נמאס מהחיים האלה" למה כבר שנים המצב לא משתנה ואני ממשיך לחזור לאותה נקודה של בדידות על אף המעגלים שפתחתי לי. אני מרגיש שקיומי בעולם הוא שולי מאוד כי לרוב אין לי חיי חברה וגם מה שהיה היה בגלל מסגרת וזה שובר אותי. אני לא יודע אם זה המקום המתאים עבורי, אך אולי כבודו ישית אילו שהם עצות איך להתמודד בתקופה הזו עם הבדידו ולהתחזק בעבודת ה' למרות הניסיונות והקשיים...


תשובה:(הרב רביד נגר)

אח יקר ואהוב.
א. הצטערתי לשמוע שקשה לך ואתה בעצבות
ב. עם ישראל כולו שרוי במשבר קשה ולא פשוט
ג. יש לנו 2 ברירות, ליפול לעצבות או להתחזק באמונה

הכרתי בחור מדהים שעבר ועדיין עובר את מה שאתה
עובר, הפנתי אותו לרב גדול בעל רוה"ק שאמר לו 
שהדבר היחיד שמעכב אותו היא העצבות שלו. ברגע
שתצא מהעצבות ותתחזק באמונה ותבין שהכל לטובה
גם את הקושי ותתחזק ותשנן לעצמך את דברי רבי עקיבא
"כל מה שה' עושה זה לטובה" ותשנן לעצמך את הפסוק:
"איזהו עשיר השמח בחלקו" ותאמין בזה. תראה ישועות.

מקרה נוסף מצמרר שבטח שמעת עליו הוא הסיפור של
אמעל 13 שנים ולמרות הכל הוא מעביר שיעורים באמונה
ומודה להקב"ה שהשאיר לו את המוח ואת היכולת לדבר
וללמוד תורה וללמד תורה. זכיתי להיות אצלו בחדר בבית
רבקה בבית הרפואה והתחזקתי מכל מילה שלו. מצמרר
צירפתי לך סרטון למטה תוכל לראות את זה בעצמך.

לסיכום: תזכור מה קרה עם יוסף הצדיק. שאשת פוטיפר
העלילה עליו עלילה שעשה מה שעשה. והוא שידע שלא
עשה את מה שעשה. ישב בכלא 12 שנים ולמרות הכל
האמין באמונה שלימה שהכל לטובה ואז כשהגיעה העת
מיד "ויריצוהו מן הבור" והוציאו אותו מהצער של הכלא
וברגע אחד הפך להיות המשנה למלך מצריים.

נ.ב - דע לך אח אהוב, אין אדם שלא עובר צער, אין אדם
שאין לו חבילה ותיקון. אם תשמע מה אני שומע כל שבוע
תקבל צמרמורות בכל הגוף. הדרך היחידה לשרוד היא
להאמין באמונה שלימה ולהשליך יהבנו על ה' יתברך.
...
  




שלח לחבר
מדורג 0 מתוך 5, דרגו 0