שלח לחבר

בס"ד
רבנים.נט

ברוכים אתם בבואכם ל אב התשעז

חדשות האתר:


פינת הנשים

שלח שאלה לרבנים

הוסף שאלה


הלכות בשמירת העיניים:
שְׁעַת רָצוֹן

הלכות בשמירת הלשון:
לשון הרע בפני רבים

בעל אברך - האם כדאי לצאת עם בעל שלומד כל היום?


שאלה:(00:00:00)

תמיד אני שומעת מחרדים על העניין של ביטול תורה וזה לא מובן לי, גיסי אמר לי שפעם אם כבר היו יוצאים לעבוד, נגיד בתימן, אז הם היו עושים את זה בצער כיוון שבמקום לשבת וללמוד תורה הם צריכים לעבוד ולעסוק בעיסוקים אחרים ומצד שני מפחיד אותי לראות את עצמי עם בעל אברך שלומד כל היום (למרות שאני מודעת למעלה ולתוצאות של צורת החיים הזאת) ואני גם מודעת לקשיים שיש בפרנסה ואני מרגישה שזה סוג של לחיות על ניסים וכל פעם לשבור את הראש מאיפה יגיע הכסף.. אז האם זה באמת נכון ורצוי לחיות ככה? זאת השאיפה לחיות חיי קדושה ולחזק את הבטחון אפילו שהצב הכספי קשה? וכל פעם להזדקק לאחרים?

תשובה:(הרב רביד נגר)

אחותי היקרה, אין לאף אחד ספק שאין מעלה גדולה יותר מלימוד תורה, אין זכות גדולה יותר מאשר זכות של אשה שבעלה לומד יום שלם בכולל, שהרי אמרו חז"ל: "ותלמוד תורה כנגד כולם", עם זה אף אחד לא יתווכח, בן תורה זו מתנה שכל נערה יכולה רק לייחל לה. (בן תורה אמיתי, ת"ח אמיתי ולא בן תורה שמשתמש בכתרה של תורה, כמו בני תורה רבים שלצערנו הרב מצויים כפטריות אחר הגשם בדור הקשה שלנו)

אולם, עם כל הכבוד לגיסך, כל זמן שאדם עובד ומשתדל לקבוע עיתים לעניו"ד לא ידונו אותו על ביטול תורה, אלא אם כן הוא משקיע המון בעבודה ולא משתדל למצוא זמן ראוי לשבת וללמוד (בכולל או בישיבה איש כפי כוחו כפי שחנן אותו ה' יתברך, האמת יש על זה מחלוקת שלמה בגמרא)

בדור הקשה הזה, כל זמן שאדם לא מתבטל זו כבר מעלה, בדור זה שבו יש חלישות הדעת גדולה ואנשים שלא לומדים סופם להתבטל מול ולהיות מקורקעים למסכי הטלוויזיה והמחשב עד השעות הקטנות של הלילה, אולי עדיף שיצאו לעבוד ויחזרו הבייתה מותשים ולא יהיה להם זמן להיכשל בראיות אסורות כמובן שאם מדובר בבעל אברך (ירא שמים) ובבית בלי מכשירי טומאה, הסיפור שונה לחלוטין, וודאי וודאי שעדיף להגדיל תורה ולהאדירה בכל מובן אפשרי.

אבל חשוב מאוד שנזכור שהבעל צריך לסייע בפרנסת ביתו במידת הצורך ולא לתלות את פרנסת ביתו באשתו
(למרות שיש מי שנוהג לעשות כן כיום בהיתר של הרב שלו ובהסכמת אשתו כמובן) , לכן לדעתי כל זמן שאדם עושה משהו למען עצמו למען אשתו וילדיו והוא משתדל לעשות זאת באמת לשם שמים, אשריו ואשרי חלקו
(לא כל אברך מסוגל ללמוד יום שלם, לכן יש בחינת יששכר ובחינת זבולון ואשרי אישה שזכתה בגבר שלומד תורה ותורתו אומנותו)

כמו כן, עלינו לזכות שכל גבר נשבע לאשתו בשבועה חמורה לדאוג לכל צרכיה: "וְיָהֵיבְנָא לִיכִי מֹהַר בְּתוּלַיְכִי כֶּסֶף זוּזֵי מָאתָן דְּחָזֵי לִיכִי וּמְזוֹנַיְכִי וּכְסוּתַיְכִי וְסִפּוּקַיְכִי וּמֵיעַל לְוָתַיְכִי כְּאוֹרַח כֹּל אַרְעָא" ,  לכן ראוי לשים לב לא לעבור על שבועה חמורה    (כיום אברכים רבים נוהגים להתחתן ולשנות מעט את נוסח הכתובה כדי שלא יעברו על שבועה חמורה, אבל ראוי להיזהר בזה בכל מקרה) מצד שני, אל לנו לשכוח שיש עבודות בקדושה שעשויות לתת מענה לשתי התפיסות (החרדית והלאומית התורנית) הרי גם להיות משגיח כשרות זו עבודה מכובדת, גם להיות רב זו עבודה, באופן כללי חז"ל מעודדים עבודה כשמירה מן החטא: שכן אמרו חז"ל: "כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עוון - מכאן ניתן להסיק שעבודה היא אלמנט חיובי.

אדם שזכה שמן השמים ידאגו לכל צרכיו , כגון: שקיבל ירושה מהוריו ובאפשרותו לכלכל את בני משפחתו בנקל, וכל כיוצב' אשריו אם יעסוק בתורה מבוקר עד ערב בחינת: "אדם, כי ימות באוהל" (במדבר יט,יד) לדעתי כל זמן שהלימוד ומסירות הנפש לא באים על חשבון מישהו אחר, זה דבר מבורך, ברגע שהאשה ו\או הילדים נפגעים כתוצאה מכך, אין ראוי לעשות כן.

אדם שהבין את גודל עוצמת קדושת התורה, אדם שמבין שאין מעלה גדולה יותר מלימוד התורה ובוחר להתנתק מתענוגי העולם הזה מתוך אידיאל ובחירה וכן אשה שמכירה בערך העצום של לימוד התורה והיא מודעת בצורה ברורה לכך שכל העולם הזה הוא עולם שקרי ושניהם חפצים להגדיל תורה מבלי להחסיר דבר מבני ביתם בעודם מקיימים דברי המשנה: "פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן... ובתורה אתה עמל". אשרם ומה טוב חלקם בעוה"ז ובעוה"ב , שכן זכו שניהם לקדש את החומר ולקנות את עולמם.

אבל לדעתי רוב העולם לא בנוי לזה כרגע, בעתיד אני מתפלל שכך יראה כל גבר בישראל בע"ה ומי יתן ונזכה כולנו ללמוד תורה מבוקר עד ערב, אולם (כרגע במצב שבו אנו חיים, שבו כל משפחה מחזיקה רכב, בית, ביטוח, גז, מים, חשמל, ילדים, בית ספר, ריהוט, וכיוצב') מן הראוי שאחרי שאדם מלא את כרסו בישיבה בשס ופוסקים וזכה ליסוד איתן ויציב, להדרכה נכונה ולשנים יציבות בישיבה מן הראוי שימשיך לקבוע עיתים לתורה אבל גם לצאת לעבוד במידת הצורך לצורך בני ביתו ומשפחתו, בבחינת: "ביטולה זה הוא קיומה" ,הורה שילדיו רעבים ללחם ואינו יוצא לסייע בפרנסת הבית, הרי ש-"יצא שכרו בהפסדו", שהרי לימדונו חז"ל: "גדול תלמוד שמביא לידי מעשה" , אם אינו עושה גמילות חסדים עם אשתו ובני ביתו מה תועיל לו תורתו? יש מקרים שבהם פשוט חייבים לעשות!

מה שווה שאדם ילמד על כיבוד הורים אם לא יכבד את הוריו, מה שווה שאדם ילמד כמה חשוב לכבד את אשתו ואינו מכבדה? לא קונה לה, לא יוצא איתה, לא משמח אותה במלבושים חדשים. בתכשיטים, אף אחד לא ביקש ממנו לצאת איתה לקניון ולהיכשל בעיניים ונכון שהתכשיט הכי טוב הוא "ירושלים של זהב" ולימוד תורה בדיוק כמו רבי עקיבא, אבל בואו נהיה קצת יותר מציאותיים, היום אחוז הגירושין הוא 1-2 כל זוג שני מתגרש בגלל שמחנכים את בני הנוער שחוזרים בתשובה להתקרקע ללימוד התורה מבלי לחשוף אותם למציאות הכלכלית הלא פשוטה שיש בחוץ, לכן לדעתי זוגות רבים, סובלים מבעיות תקשורת קשות וכל שני וחמישי פורצת מריבה בין בני הזוג. מלמד טוב צריך לחשוף את התלמידים שלו לא רק לרש"י ותוספות, כי אם לחשיבות רכישת מקצוע (בתחום הרוחני ו\או הגשמי) על כל מלמד לזהות את כישרונות התלמידים ולנתב אותם ללימודי מקצוע.


חתונה היא לא משחק ילדים, תתייעצו תשאלו, תבררו על בן הזוג, תשאלו את הרב שלו, את הרבנית שלה, תבררו היטב אם לשניכם יש רצון עז להקים בית של קדושה, אם לשניכם יש את אותה השקפה (או לפחות את אותה שאיפה רוחנית) אם שניכם מעוניינים להקים בית של תורה, יש דברים שאינם ברורים מאליו, ראוי לשאול ולברר הדק היטב, מצד אחד אין שום בעיה שהבעל ישב  וילמד כמה שנים בישיבה וימלא כרסו בשס ופוסקים, אולם, ברגע שיש ילדים התמונה משתנה, הבעל חייב לגלות נכונות לסייע ולעזור ולא לזרוק משפטי מחץ כגון: "ה' ידאג לנו" , "אני רוצה להיות רבי עקיבא" , "פרנסה משמים" וכל כיוצב' , בת מלך יקרה תיזהרי מבעל "רחפן" , "מדומיין" או "עפיפונים למיניהם" , תחפשי בעל ירא שמים יציב ורציונאלי , בעל שמצד אחד שואף להיות בן תורה אמיתי , אבל מצד שני מגלה נכונות לעזור ולסייע במידת הצורך. (ראוי להתייעץ עם דעת תורה בנושא לפני שמחליטים החלטות שמקורן ברגש ולא בשכל)  

לא חסרים מקצועות של קדושה כגון: סופר סת"ם, שוחט, מוהל,מרצה, מלמד, מורה וכד', מצד שני הוא יכול להיות גדול הדור הבא, בתנאי שיש לו את היכולת ואת הכלים, את הרצון ואת התמיכה שלך ושל רבו. אם אינו מוכשר (אם הוא בעל בינוני או פשוט) הרי שלדעתי ראוי שיקויים בו: "יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך" אין ברכה גדולה יותר מאדם שמתפרנס מעמל כפיו. שיקדיש את רוב זמנו ללימוד (אם הוא באמת בחור תורני איכותי) ובחלק מהיום יעבוד כדי לחסוך כסף בשביל שגם הילדים שלו יוכלו ללמוד ולהיות יראי ה' ולא יסתובבו ברחוב.

אני מכיר כל כך הרבה זוגות שמצד אחד עושים מסירות נפש , הבעל לא עובד כי הוא כל הזמן לומד תורה ומתקדש והאשה מוסרת נפש כדי שיהיה לבעל כסף, אח"כ היא בקושי עובדת כי היא בהריון וזה לא פשוט, כי הם משכירים דירה, והנטל נופל על ההורים שלא תמיד מסוגלים לעזור וגם לא תמיד מבינים את המעלה של הצדקה שהם עושים עם הילדים, וודאי וודאי שלא שייך לחיות כך לאורך זמן, חוץ מזה לדעתי עשוי להיות כאן מצב של חילול שם שמים, זה נראה לי לא הגיוני וגם לא כל אחד רשאי לסמוך על הנס! (פסחים סד', קידושין לט')

כואב לי לראות בעל שלומד כל היום ובקושי רואה את אשתו ,בקושי מדבר איתה, גם כשהוא מדבר איתה הוא בקושי מביט בה, לא זו הייתה כוונת המשורר. ה' רוצה שנחיה באהבה ואחווה שלום ורעות ולא בצער ובמריבות בדוחק הפרנסה ובסכנת גירושין מתמדת, זה לא רצון ה'.  לכן אני מציע לכל בת מלך שכאשר היא יוצאת לשידוכים שתברר אם הבעל יהיה מוכן לעבוד בעת הצורך.

לסיכום: "אדם לעמל יולד" - זכה - לעמלה של תורה. לא זכה לעמל של הבל. אם אדם עובד כל יום וגם קובע עיתים לתורה בצורה מכובדת וראויה והוא ושומר על כל חוקי התורה בעבודה, לא לגזול, לא לדבר לשון הרע, לא להתגאות, לא לשקר אזי הוא זוכה לקיים את התורה שלמד. בבחינת: "גדול התלמוד שמביא לידי מעשה" וזה ממש לא קל להגיע למדרגה הזאת, היא לא פחות טובה ממדרגת אדם שרק לומד ולא חי את מה שלמד. מצד שני אם הוא יודע שה' יתברך חנן אותו בתכונות נפלאות שבאמצעותן הוא עשוי להיות גדול הדור הבא: כגון: שקדנות נפלאה, זיכרון נפלא, אמונה שלימה ובטחון והשתוקקות לתורה, ראוי שיקדיש את רוב זמנו ללימוד התורה הקדושה וה' יסייע שנזכה לתמוך בלומדי התורה ויקויים בנו הפסוק: "ותומכיה מאושר". בשורות טובות.  




שלח לחבר
מדורג 4 מתוך 5, דרגו 39

דווח על בעיה